יומני היקר

מתוך גליון מס' 11, ינואר 2003 של המגזין PCplus 


ישראבלוג

ווב-לוגים, או בקיצור בלוגים, הפכו לתופעה שהולכת ומתפשטת ברשת. מתוך תחושה של שליחות, החליטה סצינת הבלוגרים הישראלית לקחת את מלאכת ההסברה על כתפיה, ובימים אלה ניתן לזהות רוח פטריוטית נושבת בין דפי היומנים המקוונים. אוהד מיכאלי

רבים ניגשים אלי ברחוב ושואלים אותי "אוהד, מה המצב?". התשובה ה'נכונה' לשאלה הזו היא "בסדר", אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי מוסיף "בסדר, יחסית למצב". ו"המצב" הזה, הבטחוני, המדיני והחברתי, "המצב" הזה משפיע על מצב הרוח של כולנו, וגם על זה שלי. רק שבעוד אצל אחרים זה מתבטא בעבודה, ביחסים עם בני הזוג ובשאר תחומי החיים, אצלי משפיע המצב גם על הבלוג. כי הבלוג הוא השתקפות של החיים, השתקפות של האדם שכותב אותו. לכן אין כל הפתעה בכך, שלאחרונה הפכה הכתיבה בחלק מהבלוגים הישראלים ליותר מיליטנטית, פטריוטית ולוחמנית, ובחלק אחר לדכאונית יותר ומלאת חששות. ניחשתם נכון - בעקבות המצב.

בלוג הוא קיצור של וובלוג, שגם הוא קיצור של שתי מילים בעגת הרשת, WEB ו-LOG. כל וובלוג הוא בעצם אתר המתעדכן בצורה כרונולוגית ומכיל קישורים שונים לאתרים ברחבי הרשת. תוך פחות משלוש שנים השתלטו מאות אלפי בלוגים (מספרם היום מוערך בכמיליון) על חלק נכבד מהרשת. מנועי החיפוש והאינדקסים אוהבים אותם - אלה אתרים מרובים בקישורים שמתעדכנים לעיתים תכופות, מה שמקל על מלאכת החיפוש. וכך, ביום בהיר אחד, גילו תושבי הרשת שלבלוגים יש יכולת השפעה אדירה על ניתוב המידע באינטרנט.


יומני היקר

"מה גורם לאנשים לחשוף את נבכי ליבם וחייהם ולכתוב זאת בבלוג או ביומן אישי וירטואלי, כזה שכל העולם יכול לקרוא בו? ומה גורם לאחרים לקרוא בשקיקה את אשר כתוב ביומנים אלו?", כך נפתח פורום הבלוגים והיומנים האישיים של תפוז, שמהווה את מרכז העצבים של סצינת הבלוגרים הישראלית (http://forums.tapuz.co.il/blog). ואכן, מה כה מסקרן ומושך בקורות חייו המקושרים של בן אנוש כזה או אחר? שאלה מצוינת, אבל קודם כל מעט היסטוריה: הוובלוגים הראשונים היו בעצם רשימה בנאלית של קישורים שהתעדכנה מדי יום ביומו. דוגמה טובה לכך אפשר למצוא ב-www.RobotWisdom.com, שנחשב לאחד הבלוגים הראשונים ברשת. במקביל לתופעת הבלוגים החלו לפעול ברחבי הרשת גם יומנים אישיים, שבניגוד לבלוגים המקשרים החוצה, קישרו בעצם כלפי פנים. אם אתם לא מבינים את ההבדל, תארו לעצמכם את "יומני היקר" שכתבתם כשהייתם ילדים, רק ב-HTML.

כמובן שכמו בכל תחום שמתפתח, גם המדיום הזה החל לשנות צורה, והיום רוב הבלוגים הם בעצם גם קצת יומנים אישיים. מיסטר בלוגר לא יסתפק בכתיבת הקישור לאתר של הסרט החדש שהוא ראה, אלא גם יספר לכם מה דעתו עליו ושזה שישב בשורה לפניו לא הפסיק להתעטש לכל אורך הסרט. כל זה ודאי נשמע לכם כמו שזה נשמע לי בזמנו - שיעמום אחד גדול, שעות של התעסקות בשורות אינסופיות של קוד ושרתים ברשת, וכל זאת רק על מנת לספר לחבר'ה מה אכלתם לארוחת צהריים. אז זהו, שלא.


הנערים החדשים בבלוג

בסוף האלף שעבר, בשנת 1999 ליתר דיוק, ישבו כמה חבר'ה צעירים בסן פרנסיסקו על המים, והחליטו להקים חברת סטארט-אפ ששמה יהיה פיירה (www.pyra.com). לכאורה נראה היה, שמדובר בעוד חבורה של 'חוכמולוגים' שתיעלם שנה לאחר מכן, במשבר ההיי טק הגדול, והרעיון שלה יטבע בתהומות השיכחה. אבל נכונו להם ולשאר אנשי ההיי טק, כמה הפתעות. המוצר שפיתחה החברה הזאת נקרא בלוגר (www.blogger.com), שירות מבוסס שרת, שתפקידו לאפשר את מה שאוון וויליאמס, ממייסדי החברה ומנהלה כיום, הגדיר כ-"Push Button Publishing". תארו לעצמכם שכל מה שאדם שרוצה לפתוח לעצמו מין בלוג שכזה צריך לעשות, זה להיכנס לאתר של בלוגר, להגדיר לעצמו שם משתמש וסיסמה, לבחור מבין שורה של עיצובים מוכנים מראש ולכתוב את אשר על ליבו. לחיצת כפתור אחת, והעולם קורא. לחברה היה גם שירות אירוח אתרים חינמי נלווה, BlogSpot, שהפך את כל העניין לפשוט עוד יותר.

מאותו רגע היסטורי, מאות אלפי אמריקאים, ובהמשך גם שאר העולם, גילו שהם יכולים להתחרות ב-CNN, ב"הארץ" וברב בא-גד, ולפתוח אתר אישי בו יוכלו להביע את דעתם הנחשבת לגבי משבר הנפט של שנות השבעים או הסכסוך במזרח התיכון, והם יכולים לעשות את זה ללא כל ידע בתכנות ותוך שניות.

כמו המהירות בה ניתן להעלות בלוג חדש, כך גם מהירה ההשפעה שלו. קחו לדוגמה את טל מירושלים, שהחליט לפני כחודש שבא לו לכתוב על המצב בארץ. לאתר שלו הוא קרא "Tal G In Jerusalem" (http://talg.blogspot.com), וכמובן שהעולם הסקרן לדעת מה קורה במדינת ישראל גילה אותו מיד, והיום הוא מקושר מעשרות אתרים העוסקים בפוליטיקה ובמזרח התיכון, ונקרא על ידי עשרות אלפי גולשים.


מסביב לבלוג

כשמדברים על קהילת הבלוגרים, מדברים על קהילה מכונסת יחסית, שמתאפיינת בקישורים אחד לשני וב"העתקה" של קישורים לאתרים מוצלחים. נניח שיש לכם אתר פלאש יפה, עם דגל ישראל ושיר נחמד, ושמישהו מהבלוגרים ממש התלהב ממנו. הוא קישר לאתר שלכם בבלוג שלו, והקוראים שלו, גם הם בעלי בלוגים בדרך כלל, קישרו גם הם אליכם. כך, בתהליך שנמשך כשבוע לכל היותר, נוצר מערך של אלפי אתרים שמקושרים האחד לשני בצורה כלשהי. מנועי החיפוש מתמוגגים נוכח האחדות הזאת, והמיקום של האתר שלכם בתוצאות החיפוש משתפר כל הזמן. כך קיים הסיכוי, שמאתר אלמוני ונחמד שהקמתם בשביל הכיף, כל מי שיקיש ב-Google את מילת החיפוש "ישראל" יגיע אליכם.

ההשפעה החברתית והחדשותית שיש לתופעה הזאת על הרשת היא אדירה, וכוחם של הבלוגים המוצלחים מתחזק בהתאם. עד כדי כך, שהבלוגים תופסים את מקומם של האתרים הגדולים ואמצעי התקשורת בכל הקשור לניתוב המידע. דוגמה טובה לבלוג שהפך לערוץ תקשורת אלטרנטיבי ואפקטיבי היא http://instapundit.blogspot.com. האתר שייך לגלן ריינולדס, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת טנסי, שמארח כחמישים אלף גולשים ביום. ריינולדס, אגב, הוא פרו-ישראלי מובהק.


ציונות מפה לאוזן

בישראל ישנם כיום כמה עשרות אתרים המגדירים את עצמם כבלוגים או יומנים אישיים, רובם מתעדכנים ידנית ולא באמצעות BLOGGER, זאת בגלל שהוא לא תומך בעברית.

רשימה נאה של כמה מהבלוגים הישראלים היותר מפותחים אפשר למצוא באינדקס הבלוגים הישראלי (http://ilblogs.djyaniv.com).

אחד הבלוגים הראשונים והפופולריים בארץ הוא www.sexygeekgirl.com) Sexy Geek Girl), אתרה של רחלי, מעצבת אתרים בת 23 המשרתת בצבא קבע ולכן לא נאותה להתראיין לכתבה. רחלי הייתה גם אחת הראשונות לפתוח בלוג בעברית, רחלי.נקודה.נט (www.bitsofmagic.com/heblog), ובכך התוותה את הדרך עבור רבים בקהילה הישראלית. אותה רחלי גם הקימה ומנהלת את טבעת הרשת "בלוגים ישראליים", שהיא בעצם סוג של קוד שמחבר בין בעלי הבלוגים השונים, ומרכז אף הוא רשימה שלהם. אבל אם אתם מחפשים את הבלוג הראשון שהתגייר ועבר להשתמש בשפת אבותינו, יש לתת את הכבוד לאילנה, בעלת האתר "איזון פנימי" (www.sugar-n-spicy.com/log.htm).

אילנה, איך נכנסת לעולם הבלוגים?

"גיליתי את העולם המופלא הזה ממש במקרה, לפני קצת יותר משנה. נכנסתי לבלוג אחד, שממנו קושרתי לבלוגים של אנשים אחרים, שגרמו לי להתלהב מהרעיון. נהניתי ללמוד על הנושא, לבנות ולעצב את הבלוג שלי, לספר על התהליך ולהצטרף לקהילת הבלוגרים ברשת".

בימיו הראשונים, הבלוג של אילנה היה מאוחסן באתר חינם, אך עם המעבר לעברית, רכשה אילנה שטח אחסון ודומיין, בעלות של כ-400 שקל. "התחביב הזה זול יחסית לתחביבים אחרים, וכל עוד אני נהנית, הכסף לא משנה", היא מסבירה.

כמה זמן את משקיעה בעדכון הבלוג שלך?

"אני כותבת בבלוג שלי כמעט בכל יום, בדרך כלל מוקדם בבוקר, לפני שאני הולכת לעבודה. בסוף השבוע, מן הסתם, יש לי יותר זמן לכתוב. אני נמצאת הרבה שעות ביום מול המחשב, אבל כותבת רק אם יש לי צורך לספר משהו או שמצאתי קישורים מעניינים".

הבלוג בא על חשבון דברים אחרים?

"אצלי זה בא על חשבון חיי החברה - אני מעדיפה לבלות באינטרנט. אני גם פחות מבשלת ואופה מאשר פעם ופחות צופה בטלוויזיה, אבל מה שחבל לי במיוחד זה שאני לא קוראת ספרים בקצב שהייתי קוראת לפני שהכרתי את האינטרנט. אני לא מבינה איך אחרים מספיקים הכל".

הבלוג משמש גם כלי להכיר אנשים?

"עדיין לא יצא לי להיפגש עם אנשים מהבלוג, אבל יש לי תקווה להכיר בן זוג דרך הרשת, אף על פי שזו לא הסיבה שבשבילה אני מתחזקת בלוג".

בשלב מסוים הרגישה אילנה שהכתיבה באנגלית לא מספיק טבעית עבורה, והחליטה לפתוח בלוג בעברית. מספר המבקרים בבלוג הלך וגדל, ואילנה קיוותה שבלוג בעברית יעשה גם לגולשים ישראליים נוספים חשק לפתוח בלוג משלהם. "בלוגים הם האתרים החביבים עלי ביותר", היא מודה. "אני לא מפסיקה להתפעל מהאנשים המקסימים, המעניינים, המוכשרים והמקוריים שכותבים בלוגים ברשת. קהילת הבלוגרים היא קהילה בינלאומית תומכת, מפרגנת ומקושרת. ההתקשרות בין הבלוגים היא חלק משמעותי מהחוויה".

הבלוג שינה משהו בחיים שלך?

"בהחלט. אני מודעת לעצמי הרבה יותר, למעלות וגם לחסרונות. הכתיבה בבלוג אילצה אותי לעמוד מול האתגר של חשיפה עצמית, מה שהיה לי קשה כי אני אדם סגור מטבעי. אבל כשהתגובות חיוביות ואנשים נכנסים לבקר באופן קבוע, זה נותן לי המון סיפוק".

כיוון שהוובלוג הוא כלי תקשורת בעל עוצמה רבה, בכל פעם שעולה נושא חשוב באחד הבלוגים, הוא זוכה להתייחסות, והקהילה נרתמת ומתארגנת, משתפת פעולה ומסייעת.

כך קרה שקבוצה של בלוגרים מישראל הקימה לאחרונה את "The News, Uncensored", (http://tellinglies.org/news), בלוג רב משתתפים העוסק בהסברה ישראלית, בנטרול הסברה פרו-פלסטינית ובחשיפת תקשורת משוחדת. בזכותה של קהילת הבלוגרים העולמית, נושא ההסברה הישראלית עובר עכשיו מבלוג לבלוג (שזה "מפה לאוזן" וירטואלי, א.מ) וזוכה לחשיפה רחבת היקף בכל העולם.

אילנה, את מרגישה תחושה של שליחות בכתיבת הבלוג?

"יש פעילויות שהבלוגרים לוקחים בהם חלק שהם בהחלט על תקן של שליחות, כמו התייחסות ליום האיידס הבינלאומי, ליום האישה הבינלאומי, מודעות לסוכרת והסברה ציונית, דברים שבכלל לא הייתי מחוברת אליהם לפני הבלוג. קהילת הבלוגרים היא במידה מסוימת גם מסגרת שיש בה המון ערכים חינוכיים, והתחשבות בזולת. אם קורה שמישהו מפר את הכללים האתיים, קמה צעקה גדולה מאוד, כמו בסיפור של קייסי ניקול". (ראו מסגרת).


איה מציצה

סצינת הבלוגים בישראל, אותה אנו מהללים ומשבחים בכתבה הזו, לא היתה בדיוק סצינה, אלא כשבעה אתרים המקושרים אחד לשני ועסוקים בלפזול לחו"ל ולקטר, עד שהגיעה איה.

אף אחד לא יודע בדיוק מהיכן היא באה, אבל מאז הגעתה ל"בלוגוספירה", היא הקימה את פורום הבלוגים והיומנים האישיים בתפוז, עשתה רעש, נידנדה לכולם להקים אתרים משל עצמם והשיגה תשומת לב מהתקשורת המקומית. נכון להיום, הפורום הוא מקום המפגש העיקרי של בעלי הבלוגים, והסצינה כולה סובבת סביבו. איה היא גם בעלת הבלוג הפופולרי "החצר של איה" (http://www.ayasyard.com), ויש לה הרבה מה לומר על הקהילה המשגשגת, שקמה לא מעט בזכותה. "אני יותר משמחה שהפורום בתפוז מהווה צומת מפגש ומרכז סביבו את קהילת הבלוגרים", היא אומרת. "הייתי רוצה לראות את הקהילה מתפתחת וגדלה אף יותר, ומתגבשת לקהילה שתורמת יותר לחברה. יש לנו את הכח לעשות זאת!".

איך צצת כך פתאום בעולם הבלוגים?

"אפשר לומר שבאתי מאהבה ומסקרנות. הכל התחיל מקישור שהגעתי אליו בטעות, והוא פתח אותי לעולם שלם, חדש, מרגש ומסקרן. במשך תקופה ארוכה קראתי "בסתר" את הבלוגים הקבועים שלי, באדיקות יום יומית. הם נכנסו לחיי והפכו לחברים הכי טובים שלי - מבלי שיידעו על קיומי. הרגשתי כמו מציצנית, כאילו אני חודרת לפרטיות ולמחשבות האישיות ביותר שלהם".

מסקרנות טבעית ועד הקמת פורום יש מרחק גדול לעבור.

"אחרי הסקרנות בא הצורך להגיב, לשאול, לברר יותר בנוגע למה שסיפרו, יחד עם התחושה שחסר מקום מפגש וירטואלי לכולם. מעין מועדון חברים, בו אפשר להחליף דעות, לעזור בצד הטכני, לעודד, לחזק, לספר, לדבר אחד עם השני. אז הקמתי את הפורום".

איה כותבת בעיקר בלילה. "השעות הטובות שלי הן בסביבות ארבע חמש בבוקר, אבל כל היום אני חושבת מה אכתוב בלילה. אני משקיעה הרבה זמן בבלוג, ויש לו משקל גדול בחיי, אם במחשבה, בכתיבה, או בחשיבה על הניסוח. אני לא סתם משרבטת כדי לצאת ידי חובה, אלא משתדלת להגיע כמה שיותר לאמת שלי, למסר, וזה דורש השקעה מצדי. בנוסף, העבודה שלי בתור מעצבת אתרים היא בבית, מול המחשב. כך שבין כה וכה אני מבלה הרבה זמן בהתעסקות סביב הרשת והבלוג".

קרה לך שיצרת קשר עם אנשים מחוץ לגבולות הרשת?

"יצרתי קשר עם חמדה, שהיא הבלוגרית הראשונה שהתחלתי לקרוא באדיקות. עיצבתי את האתר שלה כשהיא רצתה להחליף עיצוב. בעקבות העבודה המשותפת היא הזמינה אותי לארוחה אצלה, ומאז אנחנו חברות ממש טובות ושומרות על קשר כל הזמן".

מתי הבנת שיש לך השפעה על אנשים באמצעות הבלוג?

"כשהתחלתי לקבל תגובות מאנשים, וספר האורחים שלי התחיל להתמלא. רק אז הבנתי שהרבה אנשים קוראים אותי ואוהבים אותי. זה היה הרגע המרגש ביותר שחוויתי דרך הבלוג. אני מרגישה שאני מעבירה דרך הבלוג שלי מסרים של סובלנות ושל אהבה ואני חושבת שיש לזה סוג של השפעה על אנשים. לא הייתי מתייחסת לזה כאל שליחות, אבל גם לא הייתי קוראת לזה תחביב. זה כבר הפך למהות".

מה לא תכתבי בבלוג שלך לעולם?

"יש פרטים אינטימיים ואישיים שלא הייתי כותבת אצלי באתר, מתוך רצון לשמור על הפרטיות. לא הייתי כותבת שום דבר שעלול לפגוע בחבר או בבן משפחה, ולא הייתי כותבת את מספר חשבון הבנק שלי".

כמה זמן עוד נראה לך שתמשיכי לכתוב את הבלוג שלך?

"אני לא רואה את עצמי מפסיקה לכתוב את הבלוג שלי, וזה נראה לי עדיף על סריגה כשאהיה פנסיונרית. הבלוג העשיר את עולמי הפנימי, הכרתי בזכותו אנשים נפלאים ויצירתיים, והחלק הכי חשוב הוא שבאמצעות החשיבה במהלך היום על מה אני הולכת לכתוב באתר, אני ממוקדת יותר במחשבות שלי ומנהלת מעין דיאלוג פנימי עם עצמי. אם כתבתי בבלוג שאני אעשה משהו, אני מרגישה מחויבות לבצע אותו".


נישואין נוסח וובלוג

עוד בלוג מצליח למדי הוא של בחור מסתורי שמסרב לגלות את זהותו - אחת מהפריווילגיות שהרשת מאפשרת. הוא קורא לעצמו Emale, והוא בעל האתר "סייברלייף" (http://emale10.tripod.com). Emale מספר באתר על הדילמות שלו בעבודה, בחיי הנישואין, האם לבגוד באישתו או לא, ומשתף את כולנו בהתלבטויות שלו. הוא מכנה את מוסד הנישואין כ"דבר חמקמק" ו"שנוי במחלוקת". אבל גם אם נראה כאילו אין מקום להשוואות, אני טוען שבלוגים, אחרי הכל, מחייבים בדיוק כמו חיי הנישואין - רק שהם מהנים יותר, והרבה יותר קל לתחזק אותם.


יומנה של קייסי ניקול

סיפורה הטרגי של הנערה חולת הסרטן ריגש את קהילת הבלוגרים העולמית

בשנת 1998 נתגלתה לעולם קייסי ניקול, תלמידת תיכון ושחקנית כדורסל מצטיינת מארצות הברית, שנלחמה במחלת הלוקמיה - סרטן הדם - ממנה סבלה.

מאבקה חסר הפחד ומעורר ההשראה של קייסי עורר הדים רבים ותגובות בקרב הבלוגרים הצמאים לרגש ולעניין, שקישרו, כתבו, פרסמו והתייחסו לעניין בעשרות אלפי אתרים שונים, והקנו לקייסי ולמאבקה המתמשך פרסום רב ברחבי הרשת. כמה בלוגרים שלחו לקייסי מתנות שקנו ברשת, וחלקם אף זכה לדבר איתה בטלפון.

הבשורה על פטירתה בטרם עת של קייסי החולה היכתה את הקהילה בתדהמה. דמעות רבות נשפכו באותו היום מעל גבי הבלוגוספירה, וסיפורה העצוב של הנערה, שתיעדה את גסיסתה בבלוג, היכה גלים בתקשורת העולמית.

אולם ככל שחלף הזמן, הלכו וגברו הקולות שהביעו ספק. בתחילה הם לא היו משכנעים, אולם במשך חודש שלם נאספו ראיות על ידי אנשי מטה-פילטר (www.metafilter.com), שחקרו את הספקות וההשערות לעומק. אחרי חודש של חקירות התפוצצה הפרשה - דבי סוונסון, עקרת בית בשנות ה-40 לחייה, הודתה כי קייסי מעולם לא הייתה - היא בדתה וכתבה את חייה של קייסי בעצמה, כשהיא נעזרת בשלוש נערות נוספות ובתמונות של נערה נוספת, שמצאה ברשת.

גל תגובות עצום שטף את הרשת - זעם, חוסר אמון, קול צעקה על כך שאי אפשר להאמין לכלום יותר ועל כך שהרשת אינה יודעת להפריד בין דמיון למציאות. היו אף כאלה שדרשו להעמיד את דבי סוונסון לדין. אולם בתוך הקולות הכועסים, בלט ונשמע קול אחד, של גולש שתרם כסף לבלוג של קייסי: "אני לא חושב שכל הסיפור של קייסי היה לשווא. קייסי, למרות שמעולם לא הייתה קיימת, הוכיחה שאלפי אנשים שלא מכירים אחד את השני כלל וכלל יכולים להתכנס ביחד למען מטרה משותפת, ולהפגין אכפתיות, אהבה ועצב דרך המדיום המנוכר הזה, ולדעתי זה היה שווה את הכל".


שרתים ומקומות אחסון

מספר מקומות מועדפים לאחסון הבלוג שלכם על הרשת

רוצים לפתוח את הבלוג שלכם באתר משלכם, אבל לא בטוחים איפה יש, למשל, תמיכה ב-FTP, כזו ש-GreyMatter ,BLOGGER ו-MovableType דורשים? הנה מספר אתרים שנמצאו מועילים.

www.digitalrice.com

מקום מצויין להתחיל בו. אין בו פרסומות מעצבנות, והחיסרון היחיד שלו (נפח איחסון המוגבל ל-5 מ"ב) נעלם לאור הסכום המגוחך (5 דולר לשנה) שהוא גובה.

http://planet.nana.co.il

שרת פופולרי בקרב ישראלים. יש לו חיסרון בולט אחד - הוא לא נגיש לגולשים מחו"ל.

מעדיפים לקחת את העניין יותר ברצינות ולהוציא קצת כסף מהכיס כדי לקבל שרת טוב יותר? רוצים מגוון רחב יותר של שירותים ושם מתחם (דומיין) משלכם? www.dotster.com ו-www.directnic.com מומלצים לרישום שמות מתחם, ב-www.hostrocket.com נותנים את העסקה המשתלמת ביותר בתמורה לכספכם, והשירות שם מצוין. עוד אתר מומלץ הוא http://aletiahosting.com, שמאפשר לכם לאחסן מספר שמות מתחם על אותו חשבון/שרת.


סקריפטים לניהול הבלוג

עם הבנה בסיסית ב-HTML, תוכלו לבחור בין מגוון כלים פשוטים לניהול וובלוג

חוץ מ-www.blogger.com) Blogger), שהוא שירות מבוסס רשת עליו כבר דיברנו בקצרה, ישנם עוד כמה סקריפטים (תוכנות מבוססות רשת), שמשמשים לניהול הבלוג. כל אחד דורש רמה מסויימת של הבנה בתכנות או לפחות ב-HTML ושרת עם גישה ל-FTP (אם אתם לא שולטים בעבודה עם FTP, עדיף שתתחילו עם Blogger).

הטובים והידועים ביותר מבין הסקריפטים המבוססי שרת הם www.movabletype.org) Movable Type) ו-www.noahgrey.com/greysoft) Greymatter), שנפוצים ברבבות בלוגים. האחרון ותיק יותר, קל יותר להתקנה ודורש ידע מועט יותר בתכנות, אבל מגוון הפונקציות ורמת השליטה בתכנים שהוא מציע מוגבלים יחסית ל-Movable Type .MT הוא סקריפט קשה יותר להתקנה ולהבנה, אבל הוא מאפשר שליטה מוחלטת על כל החומר שבאתר, כולל ארבעה סוגים של ארכיון לשמירת פסקאות ישנות, מערכת תגובות משוכללת מובנית, עבודה אוטומטית עם דואר אלקטרוני וממשקים מתוחכמים. אם אתם רוצים לפתוח בלוג בעברית, יש לכם שלוש אפשרויות נוחות יחסית. האחת היא בלוגר, שאחרי שהבנתם איך הוא עובד ניתן להסב אותו יחסית בקלות לעברית. השניה, פשוטה אף יותר, היא ישראבלוג (www.israblog.co.il), אתר המקים ומאחסן בלוגים כתובים בעברית, קל להתקנה ולשימוש, אך מוגבל מבחינת האפשרויות שהוא מציע. השלישית היא בלוגלי (http://blogaly.asd.co.il), שירות חדש ומוצלח שמתעתד לתת לכם מגוון רחב של אפשרויות וקל להתקנה. אם ניסיתם, הסתבכתם ואתם מרגישים שאתם צריכים עזרה, לכל הסקריפטים שנזכרו פה יש פורומים עם תמיכה. אם אתם מעדיפים תמיכה כחול לבן, החבר'ה בפורום בלוגים ויומנים בתפוז תמיד ישמחו לעזור.


קישורים מומלצים

http://heblog.tellinglies.org - הבלוג, וובלוג עברי נושך!

http://forums.tapuz.co.il/blog - פורום בלוגים ויומנים, נקודת הריכוז של הסצינה הישראלית.

http://blogaly.asd.co.il - בלוגלי, שירות להקמה ואחסון של בלוגים בעברית.

www.shahaf.com - האתר של אליסיה שחף. מיוחד, מקורי ודובר שלוש שפות.

www.uhm.nu - עומר הוא אחד הכותבים הטובים ביותר ברשת. אתר מהמם.

http://anavy.net/frad.php - אמיר ענבי עוסק בימים כתיקונם במחשבים ובתוכנה, אך בעת האחרונה הוא כותב דברים נכונים, חכמים ונחוצים על המצב.

www.micro-cosmus.com - מיקרוקוסמוס של חמדה גלעד. אתר עם סיפורים מרתקים מחייה של אחת הנשים היותר מעניינות שיצא לי להכיר.

http://sipur.blogspot.com - פרויקט הסיפורים של חמדה גלעד, ודוגמה מצויינת למה שאפשר לעשות עם BLOGGER חוץ מבלוגים.

www.rinabaroukh.com - הלכלוך שבכתר של רינה ברוך. אחת הכותבות היותר מוכשרות בסצינה, מספרת על חייה באתר.

http://djnyc.net/avshalog - האוניברסיטה של אבשי. אתר מעוצב ומקורי, בו כותב אבשי את הגיגיו וזומם להשתלט על העולם.

http://kfotz.to/shantidos - שאנטידוס, מצעירי הבלוגרים, הוא כהגדרתו "קצת שאנטי וקצת DOS". כתיבתו קולחת ומעניינת, והוא מספר על החיים כאדם דתי מזווית מקורית ומוקצנת.

מתוך גליון מס' 11, ינואר 2003

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

IlanaSosna@Instagram