כל פעם שאני מוצאת את עצמי מסתובבת בהדר הכרמל, אני מתמלאת מחדש בתחושת התפעלות ופליאה. הרחובות, הבניינים, החזיתות - כולם מספרים סיפור אחר, סיפור של עבר עשיר ושל ימים שבהם הדר הייתה הלב הפועם של חיפה.
הבניינים ההיסטוריים המפוארים, חלקם בנויים מאבן, חלקם בסגנון באוהאוס - הם לא רק יפים; הם עדות לתקופה, לתרבות, ולחזון של עיר שביקשה לשלב בין מסורת להתחדשות. הבניין שבו אני גרה, לדוגמה, נבנה בסגנון הבאוהאוס, ומזכיר לי בכל יום מחדש עד כמה העיצוב הפשוט והגאוני הזה מצליח להישאר רלוונטי ונוגע גם אחרי עשרות שנים.
לדעתי, לא יהיה מוגזם לומר שחלק מהמבנים היפים ביותר של חיפה מרוכזים דווקא כאן, בהדר. זהו מוזיאון פתוח לאדריכלות - כל פינה טומנת בחובה קסם של ממש, אבל לצערי הרב, רובו נשכח ונעזב.
זה כואב לראות איך אוצר תרבותי כזה הולך ומתבלה מול העיניים שלנו. הדר הכרמל מחזיקה פוטנציאל אדיר - לא רק כאזור מגורים, אלא גם כמרכז תרבות, אמנות ותיירות. אם רק היו מתבצעות פעולות אמיתיות של שיקום, שימור ושחזור - הדר יכלה להפוך שוב למוקד תוסס, כזה שמכבד את ההיסטוריה המפוארת שלו ומושך אליו מבקרים ותושבים כאחד.
אני מקווה שלא נצטרך לחכות עוד עשרות שנים עד שמישהו בעירייה או במוסדות השימור ירים את הכפפה. הדר הכרמל היא לא רק שכונה - היא נכס תרבותי ואדריכלי ברמה עולמית, ואסור לנו לתת לו ללכת לאיבוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה