מצלמה, עוני ותקווה: איך משפחות באיראן הופכות את היומיום לתוכן

בעיירות קטנות ברחבי איראן, ישנן משפחות, שמתמודדות עם מצוקה כלכלית קשה – אך מצאו דרך יצירתית ויוצאת דופן לשרוד: הן פותחות את ביתן לעולם, מזמינות צלם שמתעד את חיי היומיום שלהן, ומעלים את הסרטונים ליוטיוב מדי יום.

הסרטונים חושפים את החיים כפי שהם: אהבות, ויכוחים, רגעים קטנים של שמחה וגם משברים כואבים. בשבוע שעבר, למשל, רסול – אחד האבות – דרש מאשתו לבצע הפלה, כי הם פשוט לא יכולים להרשות לעצמם להביא ילד נוסף. זו מציאות קשה, אבל היא מוצגת בגילוי לב, בלי פילטרים.

👀 למשפחות האלה יש אלפי עוקבים, ולעיתים זה גם מקור הפרנסה העיקרי שלהן. הצפיות, הלייקים והמנויים ביוטיוב מתורגמים להכנסה – קטנה אך משמעותית. זהו מודל חדש של קיום, שבו חשיפה אישית הופכת לכלי הישרדותי.

לפני כשנה התחלתי לעקוב אחר כמה מהמשפחות האלה, שחלקן גם קשורות זו לזו. אני ממש מחבבת אותן. אני מרגישה שאני מכירה אותן, שאני חלק מהסיפור שלהן. ואני גם שמחה לדעת שהמנוי והלייקים שלי תורמים להן, ולו במעט.

האם יצא לכם לעקוב אחרי תוכן כזה – אותנטי, גולמי, אנושי? שתפו אותי בתגובות. ואם אתם מכירים ערוץ יוטיוב כזה שמרגש אתכם – אשמח להכיר.