פעם הרשת הייתה שכונה, כולם הכירו אחד את השני וחוויית הבלוגינג הייתה כיף חיים. כתבנו, התחברנו, שיתפנו וגילינו את פלאי האינטרנט ביחד. אני נשמעת "אולד פאשן" אני מבינה, אבל בכל זאת אני מתגעגעת לימים הטובים ההם ולהתלהבות שהייתה אז. היו ויכוחים, היו מריבות אבל הכל היה חלק מהכיף ולא משנה מה היה נושא הבלוג אם בכלל היה לו נושא, פירגנו אחד לשני וביקרנו ב"בבלוגרול" שלנו כל יום (היום אין דבר כזה בכלל). לא משנה מה כתבנו בפוסט, יכולנו להיות בטוחים שיהיו תגובות, שיתופים והמון תמיכה. בקיצור הייתה קהילה.
קטע נוסטלגי מאותם ימים שנעים להיזכר בו. מישהי מקליפורניה ביקרה בבלוג שלי "איזון פנימי" ותראו איזה קטע מתוק היא כתבה בבלוג שלה עליי:
ולמה אני כותבת את כל זה כי לאחרונה נרשמתי לאיגוד כתבי הבלוגים בישראל וכל הכבוד לגלית קידר ולמקימי האיגוד שפועלים למען הבלוגרים הישראליים ומחזקים את הקהילה דרך הקבוצה בפייסבוק. חשבתי שיש מעט בלוגרים בארץ אבל לאט לאט אני מגלה שיש הרבה כותבים מוכשרים ומעניינים. ראו אחרי פייסבוק, הבלוגים חוזרים. איזה יופי!
לידיעה כללית, הרעיון המקורי שעמד מאחורי המצאת המושג "בלוג" (אגב, מי שהמציא את המושג Weblog היה במקרה אדם מאוד אנטישמי שהריץ בזמנו עצומה ברשת נגד ישראל) זה שמישהו פרטי ולא מוסד, אירגון או עיתון משתף אותנו בידע ובניסיון שלו ומלווה את הקוראים שלו באופן אישי ומודרך אל מאגרי המידע הנפלאים שקיימים ברשת, כל אחד בתחומו ולכן אני תמיד סומכת על בלוגרים. הם משקיעים מעצמם ומביאים את נקודת המבט שלהם ללא שיקול מסחרי (אני עובדת לפרנסתי במערכת עיתון). וגם אם השיקול מסחרי אם יש קישורי אפיליאט למשל, לפחות אני יודעת שהבלוגר מציג את מה שהוא אוהב ולא את מה שהעורך שלו אוהב, ואם אנחנו אוהבים את אותו בלוגר ואת הטעם שלו אז זה אחלה.
לא קשור...
עיור אירוני | בית הוא רק קופסה שגרים בה במזגין המקסים שפת רחוב. אחרי הביקור באתר המדהים הזה, נזכרתי במייק שאותו הכרתי ברחוב לפני שבועיים בערך וצילמתי אותו כי הוא גבר נאה בעיניי ומאוד שרמנטי ♡ וחשבתי שהוא ייראה טוב בבלוג העוסק באופנה, ואז הוא סיפר לי שהוא הומלס... לא יכולתי לשוחח איתו הרבה זמן כי מהרתי לעבודה אבל הצעתי לו להגיע למערכת העיתון ולהתראיין לכתבה שאולי תוכל לעזור לו, כי כרגע הוא מתגורר בחוף הים של חיפה.
בלוגים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה